תאומים מתרוצצים

נושאי התבוננותו של ספר זה הם גילוייו של דימוי התאומים ביצירתו של ח"נ ביאליק. ארכיטיפ כפול פנים זה הוא אחד מייצוגיה של "לשון המראות" החידתית של המשורר, אך בהופעותיו בשירים ובסיפורים לילדים לובש הדימוי לבוש ילדי של לשון, צורה ותוכן, של מוען ונמען ומה שביניהם, ושל האנשה, הנפשה ודמיון. דרכי הבעה אלה שונות בהכרח מדרכי ההבעה ביצירתו למבוגרים, אך הן משמשות כחלונות שדרכם אפשר להציץ אל עומק חידות התאומים מזוויות ראייה נוספות. משמעו של דימוי התאומים מותנה בסוד הכפילות שביניהם ובמערכת היחסים היוצרת אותה: יש שהם זהים ויש שהם משלימים או מנוגדים, יש שהם עוינים זה לזה ויש שהם אוהבים, יש שהדמיון ביניהם אמתי ויש שהוא מזויף ומטעה. לעתים התאומוּת היא קומית ולעתים טרגית, לעתים רומנטית ולעתים גרוטסקית, אירונית ואף פתטית. בקשריהם המרובים והמסועפים מבטאים התאומים את היחס שבין ה"אני" לבין האחר, ואת היחס שבינו לבין עצמו. בכל אחד משלושת הפרקים הראשונים, נקודת המוצא היא זוג "תאומים" -הפרפר והפרח, צילי וגילי, היונה והסירה במסע אל "ארץ הבחירה" – ומכאן הולך הדיון ומתפרס אל מרחבי יצירה אחרים. הפרק הרביעי והאחרון מציג בפרוזה את שלמה המלך ואת "תאומיו" הרבים – מלכת הצפרדעים, המלך המת, מלכת שבא, אשמדאי מלך השדים והמשורר עצמו – ועל כל אלה מרחפים השברירים והצפרירים הממלאים את עולם הילדות.הכותבת,

מיכל רוזנברג, מרצה לספרות ילדים ולספרות חז"ל במכללה לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע.