תיאור
תפיסת המרצים במכללות לחינוך את תפקידם משפיעה על גישת ההוראה שלהם, על התנסותם של הסטודנטים שלהם כלומדים ועל מסרים שונים שהסטודנטים מקבלים, באופן גלוי או סמוי. עובדה זו מעלה כמה שאלות: האם המרצים הדיסציפלינריים, כמי שמשמשים במתכוון או של במתכוון דגם לחיקוי (modeling) באופן הוראתם, זקוקים גם לכישורים פדגוגיים-דידקטיים? האם הם אמורים ללמד את הקורסים שלהם בזיקה לצורכי שדה ההוראה? מהו למעשה תפקידם של המרצים הדיסצפלינריים במכללות לחינוך? האם יש להם תפקיד ייחודי ביחס לעמיתיהם באוניברסטאות? שאלות אלה מקבלות משמעות מיוחדת לאור הביקורת המתמדת המעלה לא אחת את הצורך ברפורמה במערכת החינוך ובהכשרת מורים.
הספר דן בשאלות הללו מנקודת מבטם המקצועית של מרצים למדעים במכללות לחינוך. אופיו של המרצה והאידיאולוגיה שלו בנושא תפקידו, אופי שאיפותיו ומורכבותן, מידת שביעות רצונו מהמצב הקיים, נטייתו למעורבות, לחידוש ולדרישה לשינוי – כל אלה משפיעים על תפיסתו את תפקידו במכללה ועשויים להשפיע גם על מידת היענותו לשינוי עתידי במערכת הכשרת המורים. המחקר המתואר בספר חשף חמישה טיפוסים של מרצים למדעים במכללות לחינוך: המדען, המחנך לערכים, המומחה להוראה, מטפח הלמידה והנכנע לאילוצים. נטיותיו האישיות של כל אחד מהטיפוסים ותפיסת התפקיד שכל אחד מהם גיבש לעצמו משפיעים הן על האופן שבו הם קולטים ומפרשים את המציאות המכללתית והן על אופן תגובתם לה.
ד"ר לאה אקשטיין היא בעלת תואר בוגר במדעי החיים, תואר מוסמך בפרמקולוגיה ותואר דוקטור בתחום החינוך והוראת המדעים. היא מלמדת מגוון נושאים בתחום מדעי החיים במכללת סמינר הקיבוצים, שימשה עורכת מדעית במכון מופ"ת והשתתפה בכתיבת ספרים שראו אור בהוצאת מכון מופ"ת: מהמחקר אל ההוראה, וכן חי, צומח, דומם – תפיסות חלופיות של המושג "חיים" בזיקה להיסטוריה של המדע. המחקר בספר זה הוא עיבוד של עבודת הדוקטורט שלה.
